בית צדיקים

משפחת פינטו הענפה והמיוחסת חרוטה באותיות של זהב על דפי ההיסטוריה של עם ישראל. שורשיה העבותים מגיעים עד למעלה מאלף שנה בתקופת הגאונים, ולפי מגילת היוחסין של המשפחה היא מגיעה עד הרב שרירא גאון. מאחר והשם "גאון" משך אליו צוררים, משום כך העדיפו בני המשפחה להשמיט את השם "גאון" ולהיקרא "פינטו" על שם העיר "פונטי" אשר בספרד שבה חיו.

אחרי גירוש ספרד, עקב הגירוש והרדיפות שהיו בשנת רנ"ב (1492) לפ"ק, לקחו בני המשפחה את מקל הנדודים ונסתעפו בכמה ארצות, הם הגיעו לדמשק, לפורטוגל, לאמשטרדם, ולמרוקו, ולמדינות באירופה. גולת הכותרת ושורש היחס של משפחה נפלאה זו היה הרב המוסמך גאון עוזנו ותפארתנו רבנו יאשיהו פינטו זצוק"ל זיע"א שנולד לאביו רבי יוסף פינטו זצ"ל בשנת שכ"ה (1563) לפ"ק, בעל ביאור הרי"ף על ה"עין יעקב" שתורתו נלמדת עד היום בבתי המדרשות. על שמו קרוי רבנו מורנו ורבינו הרב הצדיק רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א.

צאצאיו אחריו, דורות גדולי ישראל משושלת פינטו היו ממנהיגי יהדות צפון אפריקה, ונודעו כקדושי עליון, ומלומדים בניסים.

סבו של מורינו ורבינו שליט"א, ואביו נשיא מוסדותינו האדמו"ר רבי חיים פינטו שליט"א.היה רבי משה אהרון פינטו זצוק"ל, שעבד את בוראו בביתו, מתוך פרישות וטהרה מופלגים.

בסיום ארבעים שנות בדידות וההסגר מפני העולם החיצון,שנים בהן עבד הצדיק רבי משה אהרון פינטו זצוק"ל את בוראו בין כותלי ביתו, יצא מביתו והחל לעבוד את ה' בדרך של התגלות. חמש שנותיו האחרונות, כמו כל השנים שלפנים, היו שנים של התעלות,בהן התמסר בכל רמ"ח אבריו להגדיל תורה ולהאדירה. כל מטרתו בחיים ושאיפתו עלי אדמות היו לעשות נחת רוח ליוצרו.  הוא עלה ממקום מושבו במרוקו לארץ הקודש והתיישב באשדוד שבאותם ימים הלכה והתפתחה. באשדוד הניח הרב משה אהרון  את אבן היסוד לבניין בית המדרש והחל להפיץ זהרורי אורו הרוחני לכל עבר.

דלים היו האמצעים באותה תקופה , בהיעדר מקום תפילה מסודר , קבע מקומו בבית כנסת קטן ופשוט , אך מלא וגדוש ביראת שמים טהורה ותמימה , ושם החל לטעת שתילי פועלו הרוחני. עיניו הקדושות צפו לרחוק...

רוח הקודש שאפפה אותו חשה , כי כאן, בעיר זו , תשרה שכינה בישראל, וממנה תופץ לרחבי תבל !

חלפו עברו להם כבר שלושה עשורים – מאותם ימים , ואנו חשים כי אכן משאלת ליבו התמלאה. ממלכת התורה והחסדים – קהילת קודש "שובה ישראל"-"אוצרות חיים" המעטירה שהוקמה ע"י בנו ונכדיו שליט"א הם המהווים עדות חיה לכך.

מסירות הנפש של הצדיק רבי משה אהרון פינטו זצוק"ל:

בסיום ארבעים שנות בדידות וההסגר מפני העולם החיצון,שנים בהן עבד הצדיק רבי משה אהרון פינטו זצוק"ל את בוראו בין כותלי ביתו,הגיעו לקיצן. אז יצא מביתו והחל לעבוד את ה' בדרך של התגלות. חמש שנותיו האחרונות, כמו כל השנים שלפנים, היו שנים של התעלות,בהן התמסר בכל רמ"ח אבריו להגדיל תורה ולהאדירה. כל מטרתו בחיים ושאיפתו עלי אדמות היו לעשות נחת רוח ליוצרו.

כל פעולה שעשה הייתה מחושבת כיצד יוכל להרבות קידוש שם שמים, למען "לתקן עולם במלכות שדי" מבלי לעשות את חשבון העצמיות שלו. תמיד נהג לומר שללא מלכות הבורא בעולם אין שום דבר מתוקן,דבר לא יצליח, וחייב אדם להרגיש בכל מקום "ומלכותו בכל משלה".

הצדיק פירש את הפסוק: הנאמר בספר שמות:ל"ג-כ"א, "ויאמר ה' הנה מקום אתי וניצבת על הצור", כי אם מקומך אתי, אם אדם מרגיש באופן מוחשי שהקדוש ברוך הוא עומד לצידו,וזהו מקומו הראוי של האדם, "וניצבת על הצור", האדם נשאר חזק כצור, ואף אחד לא יוכל להזיזו ממקומו ומאמונתו. את אמונתו זו ביקש להנחיל אחריו.

בכל מקום אליו הגיע, פתח ישיבה, ולכל קהילה אליה הגיעה השפעתו,צווה להקים ישיבה ללמוד תורה. הוא אף הגדיל לעשות באשדוד. שם הניח את אבן היסוד לבניין בית המדרש המפואר,בו למדו אברכי הכולל. זמן רב לא ידעו אברכי הכולל מי האיש התומך בהם ומחזיקים בלימוד התורה.

הם רק ידעו שנדבן בלתי ידוע הרוצה בעילום שמו, תורם את הכספים להחזקת הכולל. רק לאחר זמן התגלה שהצדיק רבי משה אהרון פינטו זצוק"ל הוא שממן את הכולל ומשלם את משכורות האברכים. בשנים האחרונות לחייו התגברה עליו מחלתו, וייסורים רבים באו עליו.

וכמאמר המשנה באבות ד'-ט"ו "אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים"... בשעה שיסוריו תקפו עליו, הסתגר בחדרו,עלה על מיטתו והחל לבכות ולדבר בלחש. בניו לא יכלו לראות בסבלו ורצו להקל עליו. הם ניגשו לדלת החדר, אולי יקראו אליו ויוכלו לעזור לו בדבר מה, אך נדהמו לשמעו בוכה ומתפלל על כפרת עוונותיו,ומבקש ומתחנן שיסוריו יהיו כפרה לעוונות עם ישראל. בנו לא היה מסוגל לראות בצער אביו,נכנס אליו ושאלו האם להביא אליו רופא כדי להקל עליו מעט את סבלו.

"בני,אל תביא לי רופא". "אין בלבי, חלילה תרעומת על ייסורי. אבל בזמן שאני מרגיש צורך לשפוך את ליבי בתפילה, אני מנצל את רגעי הבכי לחשבון נפש ולבקשות ותחנונים על הכלל והפרט." תמיד קבל הצדיק את ייסוריו באהבה, והיה מתחנן: "הנשמה לך והגוף פועלך, חוסה על עמלך." ריבון העולמים! אם הנשמה מתוקנת כראוי,אנה קח אותה ממני, וחוסה על עמלך, זה הגוף החלש, שלא יחלש עוד יותר."

אבל למרות חולשת גופו, נהג לשבת ימים ולילות על יד נרות שדלקו לעילוי נשמות אבותיו הקדושים, ועסק בתורה ובמצוות. מעולם לא השיב פני איש ריקם, וכל מי שרצה להיכנס אליו, והתברך מפיו או לבקש ממנו ישועה התקבל בסבר פנים יפות, והרב ברכו והתפלל עליו. אולם גם בעת ששוחרי ברכתו ותפילותיו עמדו לפניו,לא ראה את הניצבים לפניו,כי היה שקוע ברעיונותיו הקדושים.

הוא שלט שלטון מלא על עיניו, ובעוד הוא מחזיק אותן פקוחות, הן היו עצומות מבחינה רוחנית, והוא לא ראה בהן את העומד מולו. וכך הסביר את הדבר לבנו: "זכיתי והגעתי למדרגת עוצם עיניו מראות ברע". עיני אומנם פקוחות,אבל חוש הראיה נשלט על ידי ואינני רואה את מי שאינני רוצה לראות. אני שליט על המחשבה, ותודות לעמל רב של שנים, הגעתי בחסד ה' לדרגה זו שאני יכול לעצום את עיני גם כשהן פקוחות."ארבע שנים לפני פטירתו של הצדיק רבי משה אהרון פינטו זצוק"ל, הצדיק הפקיד אצל מר אמיל דבדה מאשדוד מכתב חתום וסגור.

לאחר פטירתו של הצדיק, כאשר פתחו את המכתב נמצא כתוב בו. "ונראה לי עת פקידה ביום ה' באלול תשמ"ה." במכתב זה גם ציווה לקבור אותו באשדוד,ונתן הוראות מדויקות מה לעשות. וכפי שהצדיק חזה את יום פטירתו המדויק ואכן כך היה שהצדיק רבי משה אהרון פינטו זצוק"ל נתבקש לישיבה של מעלה ביום ה' באלול תשמ"ה זיע"א.

תולדות הרבנים לבית פינטו זיע"א

משפחת פינטו נמנית על המשפחות הותיקות והמיוחסות עד לראשוני האומה, אחרי גירוש ספרד, היא נסתעפה בכמה ארצות, אבל תמיד שמרה על מקור מחצבתה,הראשונים הידועים ממשפחה זו אחרי גירוש ספרד רבי שלמה פינטו זצוק"ל מגדולי החכמים של מגורשי ספרד שבא לאיטליה עם אחיו רבי יוסף פינטו זצוק"ל ועשרים וששה מתלמידיו והתיישבו בעיר הסמוכה לרומא,

אבותינו סיפרו שהיה לו ויכוח עם הוותיקן בענייני אמונה הוותיקן לא קיבל להיות נכנע לאמת, הקל ביותר כדי להגן על השקר שלהם, הוא להעלות אותו ואת אשתו ותלמידיו על המוקד בכיכר רומא, אחיו רבי יוסף פינטו זצוק"ל ניצל בנס ע"י התורכים. והתיישב בדמשק והתוודע לאביו של המרח"ו רבי יוסף ויטאל קלאבריש זצוק"ל ונתן לו את בתו אחותו של המרח"ו הקדוש לו לאשה, ונולד לו אור ישראל הרב המוסמך רבנו יאשיהו פינטו הרי"ף דעין יעקב זצוק"ל.

ומאז אנו מוצאים בכמה דורות מרבני המשפחה שהיו למאורות בכל התקופות ובכל הגליות. רבי יעקב פינטו "בעל המקדש מלך", רבי אברהם פינטו בעל "חסד ואמת" ואשר העיד עליו "קורא הדורות" שהיה בא מעולמות העליונים בחוש הריאות כדי ללמוד עם תלמידיו במראקש עיין שם. 
רבי חיים פינטו הגדול, והקטן זצוק"ל, רבי משה אהרון פינטו זצוק"ל, אשר כל ימי חייו היו בסך הכל 75 שנה מהם 40 שנה הסתגר בביתו ולא ראה את פתח הרחוב הדבר מדהים בדורנו אנו,שקיים בעל תעצומות וגבורת הנפש אשר מוכן למסור את נפשו בדרך עבודה זו, היום קיימים בננו אנשים שהיכרהו עוד ממוגאדור אחרת היינו אומרים שעוד סיפור דמיוני נכנס לכתובים, זקני ורבני מרוקו שהכירוהו היו מתפעלים ממנו ומדרכו האמיתית וכשהגיעו לעיר הדרומית מוגאדור ביקרו אותו וישבו איתו ונתנו לו תרומות ומעשרות לכבוד אבותיו הקדושים ובקשו את ברכתו.

הצדיק רבי חיים פינטו הגדול זצוק"ל, נולד לאביו הצדיק רבי שלמה פינטו זצוק"ל בשנת תק"ג (1743) לפ"ק "פרשת פינחס". 
וכתב רבי יוסף בן נאיים זצ"ל בספרו "מלכי רבנן" באות ח' מו"ה חיים פינטו זצ"ל מו"ץ במוגאדור, והוא חי בסוף המאה השישית ונתבש"מ בשנת "הרת" הרב הנזכר היה מקובל ומלומד בניסים,ועוד שמעתי מספרים נפלאות מהנסים שעושה זיע"א, ועד היום משתטחים על קברו...

וגם ידוע עזוז נפלאותיו של הצדיק רבי חיים פינטו זצ"ל, שהציל לישראל מהרבה גזרות קשות ונוראות אשר גזרו עליהם אומות העולם, והיה דורש טוב לכל עמו. 
העיר מוגאדור ידעה ימים קשים אשר עברו עליה, הן ממלחמות וכן אסונות טבע שפקדו אותה. באחד הימים פקדה את העיר "מכת הארבה" דבר שגרם לתושבי העיר חשש כבד מפני הבאות.

הצדיק רבי חיים פינטו זצוק"ל ישב באותה עת בבית מדרשו עם
תלמידיו, ועסקו בלימוד התורה, לפתע כיסתה חשכה את בית המדרש, ונחלי ארבה החלו לכנס לבית המדרש. הצדיק רבי חיים פינטו זצוק"ל הפסיק את לימודו, וניגש אל התיבה והחל יחד עם תלמידיו לומר י"ג מידות הרחמים ולתקוע בשופר. רוח חזקה החלה לנשב. וככל אשר התגברו הצדיק עם תלמידיו בתפילתם, כן הלכה והתגברה הרוח החזקה.

לא עברה שעה ארוכה, והרוח העיפה את כל הארבה אל הים. מנהג היה לו למורנו רבי חיים פינטו זצוק"ל, להתבודד בכל חודש אלול, ולא לקבל פני איש, רק לצום ולסגף את עצמו, כדי להגיע מזוכך ליום הדין הגדול והנורא. וכך גם היה בשנתו האחרונה בשנת "הר"ת". עת נפרד מתלמידיו, החל להתבודד בחדרו ולהכין את עצמו לקראת יום ראש השנה, ויום הכיפורים. אולם ההמשך לא היה כבכול שנה.

עשרה ימים לפני התקדש ראש השנה יצא הצדיק מבדידותו ושב ללמד את תלמידיו. הדבר הפליא מאוד את התלמידים. וכי מה קרה שהצדיק עזב את חדרו? אף אחד מן התלמידים לא העז לשאול את הצדיק רבי חיים פינטו זצוק"ל על השינוי בהנהגתו, והדבר נותר כחידה כשהיה. הצדיק רבי חיים פינטו זצוק"ל החל לעסוק בענייני דיומא, דבר עם התלמידים על מעלת התשובה, ועורר אותם לחזור בתשובה לפני יום הדין הגדול והנורא. התלמידים הקשיבו בתשומת לב, ועשו כל אחד את חשבון הנפש, הדבר שעורר הכי הרבה את התלמידים היה הבכי והדמעות הזולגות מעיני הצדיק.

אף אחד מכל התלמידים לא ידע את הסיבה שגרמה להם להתעוררות הרבה, רק בנו של הצדיק, רבי יעקב פינטו זצ"ל הבין שיש דברים בגו,ורמז לתלמידים לצאת מחדר אביו הצדיק, ונותר רק הוא ואביו, הצדיק רבי חיים פינטו זצוק"ל המשיך לדבר על הימים הנוראים, להם הוא מצפה כל השנה, כי הם שופעים במצוות יקרות שאין אותן כל השנה. "תקיעת שופר,ראש השנה, וצום יום הכיפורים, סוכה, וארבעת המינים, אינם דברים שבכל יום." אמר הצדיק. "התפילה בימים אלה בוקעת רקיעים, וכח התפילה מעורר רעש גדול בשמים. דבר גדול הוא".

המלים חדרו לליבו של בנו רבי יעקב פינטו זצ"ל, ויחד עימם חדרה גם ההכרה שהצדיק רבי חיים פינטו זצוק"ל עומד למסור את נפשו הקדושה וזמן פקודתו קרב ובא. רבי יעקב פינטו זצ"ל העביר את המסר אשר קיבל מאביו הצדיק. השמועה הנוראה נודעה בכל העיר, והעיר כולה נבוכה. בכל מקום החלו לומר פרקי תהילים, כדי להעביר את רוע הגזירה, ולבקש שה' יאריך את ימיו ושנותיו של רבם הצדיק. אבל משמים כבר נגזרה גזירה, והצדיק רבי חיים פינטו זצוק"ל התכונן למסור את נפשו הטהורה על כלל עם ישראל.

בימיו האחרונים שהה הצדיק עם תלמידיו,ובקש מהם שימשכו ביתר שאת וביתר עוז בתורה ובמצוות, כפי שלמדו כל הזמן אצלו. חמישה ימים ולילות דיבר עימם על עבודת ה',ועל יראת שמים והבטיח להם שלא יעזבם גם אחרי מותו. "אני אמשיך ואעמוד בתפילה לפני ה' גם לאחר מותי, כפי שעשיתי בחיי." כך אמר הצדיק לתלמידיו. וביום כ"ו באלול שנת הר"ת לפ"ק, נצחו האראלים את המצוקים, ונשבה ארון הקודש. הצדיק רבי חיים פינטו הגדול זצוק"ל נתבקש לישיבה של מעלה זיע"א.

ישנה מסורת המקובלת אצל יהודי מוגאדור,שביום שנפטר "האור החיים" הקדוש רבי חיים בן עטר זצוק"ל, נולד הצדיק רבי חיים פינטו זצוק"ל, ודורשי רשומות היו דורשים,"כבה נר המערבי ונדלק נר המערבי". ומובא: ב"ספר החסידות" (לד"ר יצחק רפאל) ושם מוזכר שרבנו חיים בן עטר הקדוש זצוק"ל, חי בעיר מוגאדור תקופה קצרה, ועד היום תלוי שלט משיש, בו רשום "בחדר זה למד ושנה "האור החיים הקדוש", ומסופר שמיום ש"האור החיים הקדוש" עזב את העיר מוגאדור לאיטליה בדרכו לארץ ישראל, הבית והקרקע היו נטושים ואף אחד לא העיז לרכוש אותם מפחד קדושת המקום, בו שכן "האור החיים הקדוש",

עד שבא הצדיק רבי חיים פינטו הגדול זצוק"ל, רכש את חלקת המקום ובנה תוספת שקיימת עד היום הזה. וכתב הרב משה ויזגן בספרו "ויגד משה" שמשפחת הצדיק נהגה כבוד בבית זה, ורק את "ליל הסדר" ערכו בחדר זה. ועד היום דלוק נר תמיד לעילוי נשמת הצדיק רבי חיים פינטו הגדול זצוק"ל, ובית זה נקרא "בית אלחכם". ובבית זה נולדו הצדיקים לבית משפחת פינטו, רבי יהודה פינטו "הדאן" זצ"ל, ובנו רבי חיים פינטו הקטן זצ"ל, ונכדו רבי משה אהרון פינטו זצ"ל, ובנו רבי חיים שמעון פינטו שליט"א.

.ועוד כתב בעל "ויגד משה" על הצדיק רבי חיים פינטו זצוק"ל, ...הצדיק היה נגלה אליו אליהו הנביא ז"ל,והיה מלומד בניסים. ובאתי להזכיר קצת ממעשה ניסים שאירעו לו. גם כן היה משורר נשגב, וחיבר הרבה שירים,יש מהם המודפסים בספר "רני ושמחי".וסיפר לי תלמיד חכם אחד, שהרב רבי חיים פינטו זצוק"ל הניח אחריו הרבה כתבי יד, ובהם הרבה שירים שחיבר מלא שק כת"י,ובזמן אחד שבאו השודדים לעיר אצוירא שקוראים אותם בערבי (לחוצא דפרנסיס) לקחו השודדים את כל כת"י הנזכר.

פעם אחת בליל שבת קודש היה חולה, ולא התפלל ערבית בבהכ"נ, ואחר תפילת ערבית נכנסו הקהל לבקר אותו, ומצאו אותו חלש הרבה ואינו יכול לדבר, וכשבאו לבהכ"נ לשורר כדרכם בכל שבת,מצאו אותו בבהכ"נ יושב במקומו ומשורר, כמו שרגיל בבריאותו, ותמהו הרבה ולא יכלו לדבר,וכשגמרו השירים נכנסו לביתו לבקר אותו,ומצאו אותו מוטל על ערש דווי כמו שראו אותו בלילה, ותמהו עוד, כשראה אותם שהם תמהים, אמר להם הנה שלחתי את הרב דוד בן חסין זלה"ה לשורר במקומי. כך סיפר לי התלמיד חכם הנזכר. אחד מתלמידי הצדיק רבי חיים פינטו הגדול זצוק"ל. היה רבי דוד זגורי זצ"ל, מחבר הספר "לדוד להזכיר".

רבי דוד זגורי הביא בספרו "לדוד להזכיר" חידוש מרבי חיים פינטו זצוק"ל, על מסכת בבא מציעא: דף פ"ד/א' "יום אחד היה שוחה רבי יוחנן בנהר הירדן וראה אותו ריש לקיש, וקפץ עד אליו, אמר לו רבי יוחנן "חילך לאורייתא", אמר לו ריש לקיש "שופרך לנשי", אמר לו רבי יוחנן אם תקבל עליך "עול תורה" אני אתן לך את אחותי שהיא יותר יפה ממני.

ריש לקיש קיבל עליו "עול תורה", וביקש לחזור מהנהר אל הצוק ולא יכל. רבנו חיים פינטו זצוק"ל רמז מעשה זה מתהילים ט"ו-ג' "קרבו רודפי זימה"...כשהיה ריש לקיש ראש השודדים בלי "עול תורה" אז לחצות את הנהר זה היה קרוב..."מתורתך רחקו"...כשקיבל עליו ריש לקיש "עול תורה" אז לחצות את הנהר זה היה רחוק כי התורה מתישת כוחו של אדם". בנו בכורו של רבי חיים פינטו זצוק"ל רבי יהודה פינטו "הדאן" זצ"ל מילא את מקומו של אביו הקדוש בעיר מוגאדור.

בתוך השנה למות עליו אביו הקדוש, באו פורעים ערבים מכפרי הסביבה על העיר מוגאדור, ביום שבת קודש, "והיתה עת צרה ליעקב", וכל מגמתם של הפורעים היתה להשמיד ולאבד את כל היהודים הנמצאים בעיר ומחוצה לה. דייני העיר עם ראשי הוועד הגיע בדחיפות אל ביתו של רבי יהודה פינטו זצ"ל כדי לטכס עצה בשעת הדחק מה לעשות. רבי יהודה פינטו זצ"ל ביקש מן הדיינים היתר הלכתי המתיר לו להשתטח על קבר אביו הקדוש, ביום שבת קודש, דייני העיר נתנו לו ההיתר ההלכתי, מצד "פיקוח נפש" לעבור את התחום העיר וללכת עד לבית החיים ביום השבת להתפלל על עמו, הצדיק הגיע לקבורת אביו הקדוש, ושם התפלל להעביר את רוע הגזירה אשר נגזר עליהם.

ובתפילתו הזכיר את ההבטחה שהבטיח רבי חיים פינטו זצוק"ל "שהוא יגן עליהם במותו כפי שהוא הגן עליהם בחייו" ובחזרתו מבית החיים דלקו אחריו הפורעים והצדיק נס על נפשו. ובאותו רגע ממש באה הישועה, מהגגות הסמוכים לבית החיים ראו סמוך לקברו של הצדיק רבי חיים פינטו זצוק"ל, רוכבי סוסים אבירים, שהניסו את הפורעים מנוסת חרב ואובדן.

תולדות הרב המוסמך רבנו יאשיהו פינטו זצוק"ל זיע"א.
הנודע בחיבורו ספר "מאור עיניים" פירוש הרי"ף דעין יעקב.

משפחת פינטו הענפה והמיוחסת חרוטה באותיות של זהב על דפי ההיסטוריה של על עם ישראל. שורשיה העבותים מגיעים עד למעלה האלף שנה בתקופת הגאונים, ולפי מגילת היוחסין של המשפחה היא מגיעה עד הרב שרירא גאון. מאחר והשם "גאון" משך אליו צוררים, משום כך העדיפו בני המשפחה להשמיט
את השם "גאון" ולקרא "פינטו" על שם העיר "פונטי" אשר בספרד שחיו בה.

ועקב הגירוש והרדיפות שהיו בשנת רנ"ב (1492) לפ"ק, לקחו בני המשפחה את מקל הנדודים והגיעו לדמשק, לפורטוגל, לאמשטרדם, ולמרוקו, ולמדינות באירופה. גולת הכותרת ושורש היחס של משפחה נפלאה זו היה הרב המוסמך גאון עוזנו ותפארתנו רבנו יאשיהו פינטו זצוק"ל זיע"א שנולד לאביו רבי יוסף פינטו זצ"ל בשנת שכ"ה (1563) לפ"ק.

אביו רבי יוסף פינטו זצ"ל היה בן אחותו של רבנו חיים ויטאל זצוק"ל המכונה מהרח"ו מגדולי המקובלים בצפת ותלמידו המובהק של האר"י הקדוש. בנו של המרח"ו המקובל רבי שמואל ויטאל היה חתנו. רבנו יאשיהו פינטו זצוק"ל הוסמך בשנת שע"ז (1617) בעיה"ק צפת ת"ו על ידי רבו "המוסמך רבי יעקב אבואלעפיא זצוק"ל, ונקרא הרב "המוסמך" וכפי שכתב לו רבו בהסכמה לספרו "כסף נבחר" ...החכם השלם המחבר נר"ו לא ימיש מתוך אהלי, מיום דעתי אותו אמרתי אני אל ליבי,זה יעצור בעמי הן אלה קצות דרכיו במילי דאגדתא,אוותה נפשו ויעש, ועוד נוסף עליהם כהנה וכהנה,הן הן גופי תורה, סיני ועוקר הרים, לן בעומקה של הלכה,דינא נחית לעומקא דדינא, כל מן דין סמכו לנא,יורה יורה ידין ידין, ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה', והיו נטיעותיו וצאצאיו כמהו...

ובהקדמה לספרו כסף נבחר הוא כותב על רבו רבי יעקב אבואלעפיא זצוק"ל ...והיה האות הזה לזיכרון, האשל הגדול עפייה שפיר ואינביה סגי, כרכא דכולא ביה, החופף עלי כל היום, ואהיה שעשועיו יום יום,הוא הנשר בעל הכנפיים, רב הנוצה, אשר על שכמו המשרה, החכם השלם, מאורי ומורי, הרב המוסמך כמהר"ר יעקב אבואלעפיא נר"ו...

בשנת ש"פ (1620) לפ"ק נפטר רבי חיים ויטאל זצוק"ל לבית עולמו. ובמקומו התמנה רבי יאשיהו פינטו זצוק"ל לרבה הראשי של דמשק. בעיר זו הדפיס את ספרו "נבחר מכסף" בבית הדפוס של אברהם אשכנזי, ועוד לו בכתובים בחיבוריו הנפלאים, על כל מכמני
התורה בש"ס ופוסקים ובספרי המוסר. א. "כסף נבחר" על התורה ב. "כסף מזוקק"
דרושים על התורה, ג."מאור עיניים" פירוש על אגדות הש"ס "הרי"ף דעין יעקב",

(וכתב מרן חיד"א "בשם הגדולים" על הפירוש "מאור עיניים" "בכול הארץ יצא קו תהילתו" ) ד. "כסף צרוף" פירוש על ספר המוסר משלי, ה."נבחר מכסף" שו"ת בפוסקים.
ו. "כסף נמאס" פירוש על ספר "איכה", ז. "קבוצת כסף" קובצי הלכה. ובהקדמת ספרו "כסף צרוף" כתב מדוע? קרא לספריו בשם "כסף" על שם כיסופי נפשו, "...אשר נכסף נכספה ואף כלתה נפשי לעבוד את ה' אלוקי כל ימי היותו על האדמה...

חיבה יתירה היתה בין מורנו רבי יאשיהו לבין רבינו יום טוב צהלון ומפליא לראות את גודל ההערכה הניתנת לו מרבנו, וזה לשונו הטהור, "המאור הגדול מאיר לארץ ולדרים, זה סיני ועוקר הרים, החכם השלם הדיין המצויין הרב יו"ט נר"ו שלמא דמר ישגא. והנה האירו אל עבר פני אותותיו המסולאות בפז על הדין ועל האמת... ומי יבא אחרי המלך כי הדין דין אמת ודבריו אינם צריכים חיזוק... כי אהבת עולם אהבתי תורתו, וה' יזכני להסתופף בחצרותיו וצל קורתו, להתעלס באהבתו מזומן למצותו ונכון לעבודתו.

בשנת שכינ"ה (1625) יצא רבי יאשיהו פינטו זצוק"ל לעיה"ק צפת תוב"ב אל העיר אשר חוברה לה יחדיו בתורה וקדושה, ולהתיישב בה. ועמד וקיבץ עימו גדולי ארץ וחבורת הקודש, ובדברי הכתובים מובא: שרבנו זצוק"ל אמר לבני דורו ששנת שפ"ה (1625) (שכינ"ה) היא שנה שבה תהיה "הגאולה" השלימה שבה יבוא מלך המשיח. ובהיותו בעיר הקודש צפת עמד וקידש עצמו הוא ובני חבורתו ובהכנות לביאת משיח צדקנו, ובשעת רעוא דרעוין, מת עליו בנו יוסף והוא בן כ"ד שנים ונטמן בעיה"ק צפת.

(כך כתב על בנו בספרו "מאור עיניים על הש"ס. ...אמר המר יאשיהו בלב נשבר,כי אפפוני משברי מות על מות לבן, בן פורת יוסף. אסף אלוקים את חרפתי ושדי המר לי, יגעתי באנחתי ואבקשה למנחמים ולא מצאתי, כי גדול כים שברי על שבר יוסף השברתי...) רבנו זצוק"ל עזב את עיה"ק צפת, וחזר לעיר דמשק ושימש בה ברבנות עד יומו האחרון, נתבקש לישיבה של מעלה בחודש אדר שנת ת"ח (1648) לפ"ק. ונטמן סמוך לציון רבנו חיים ויטאל זצוק"ל ועל ציונו נכתב ...אם תשאלו אנשי קריה ציון זה למי נהיה,אבן מקיר תזעק, אויה לרב המוסמך כמוהר"ר יאשיהו פינטו זלה"ה שנת ת"ח.

לאחר פטירת רבנו יאשיהו פינטו זצוק"ל, שימש ברבנות בעיר דמשק בנו רבי דניאל פינטו זצוק"ל והוא מגאוני אר"צ (ארם צובה) וחבר ספר "לחם חמודות" בכ"י ונתבש"מ בארם צובה בשנת אמ"ת (1681) לפ"ק ועל קברו נחקק ...אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, טוב סחרה מסחר כסף נבחר, מכסף מזוקק, ודניאל עלה לביתי'ה בית מועד לכל חי, לחם חמודות לא אכל, החכם השלם, כמוה"ר דניאל פינטו זלה"ה, יום ו' ט"ו באב שנת אמ"ת לפ"ק ובן רבנו דניאל זצוק"ל היה הרב המפורסם כמוהר"ר שמואל פינטו זצוק"ל מחכמי ארם צובה.(והוא חתום בפסק דין עם חכמי אר"צ בספר "דברי יוסף" לרבי יוסף אירגס זצוק"ל.) יהי רצון שזכות הצדיק רבי יאשיהו פינטו זצוק"ל תגן עלינו באלף המגן, ובא לציון גואל אכי"ר.

תולדות רבנו דון יצחק אברבנאל זיע"א.

בהקדמה לפירושו של רבי דון יצחק אברבנאל על הנביאים הראשונים כך הוא כותב:"אני הגבר יצחק בן איש חי רב פעלים, בישראל גדול שמו,אדון יהודה בן שמואל,בן יהודה בן יוסף בן יהודה "מבני אברבנאל"(על מקור השם" אברבנאל" מביא רבי אליעזר פאפו בספרו פלא יועץ ערך גלות "כמובא באברבנאל שבגלל כן נקרא שמו אברבנאל שהיה לאשתו טבעת טובה עד שכל רואיה אמרו "בראבו אניליא")

כולם ראשי בני ישראל,משורש ישי בית הלחמי,ממשפחת בית דוד,נגיד ומצוה לאומי זצ"ל". בשלשה כתרים הוכתר דון יצחק אברבנאל כפי שהוא מכונה בספרים רבים בתואר זה,בכתר תורה,בכתר מלכות, וכתר שם טוב שעולה על גביהן. רבי יצחק נולד בליסבון,בירת פורטוגאל בשנת ה' אלפים קצ"ז (1437)הוא למד תורה אצל רבי יוסף חיון זיע"א,שתלמידיו העידו עליו "כי היה מלא תורה כאחד האמוראים".עוד בצעירותו הלך שמו לפניו. ייחוסו לזרע דוד ועושרו הרב קירבו אותו לחצר המלכות.בהיותו שולט בשפות רבות וחכם במיל דעלמא,הוזמן בעודו צעיר לשמש כשר האוצר של אלפונסו החמישי מלך פורטוגאל.

כבר אז התחיל בכתיבת פירושיו על התנ''ך.אך עיסוקיו הרבים במסגרת משרתו הרמה לא נתנו לו להשלים את ספריו.בשנת רמ"א (1481) נרצח אלפונסו מלך פורטוגאל.בנו, שמילא את מקומו, חשד שרבי יצחק היה בין הקושרים קשר נגד אביו.במשפט שנעשה לו נידון למיתה וכל רכושו הוחרם. רבי יצחק הצליח לברוח משם לעיר טולדו אשר בקשטיליא.ושם כתב את שלושת פירושיו לנביאים הראשונים. גם בארץ זו יצא עד מהרה שמעו והוא הוזמן ע"י מלך ספרד פרדיננד לשמש כשר אוצר בארץ קאשטיליא.במשרה זו החזיק במשך שמונה שנים. לאחר כיבוש העיר גרנדה הוצאה גזירת גירוש על כל יהודי ספרד.

כך כתב הרב דון יצחק בפירושו לספר מלכים ...ובשנה התשיעית שנת מזר"ה ישראל(מזר"ה גמטריה רנ"ב (1492) לכד מלך ספרד כל מלכות גרנדה, והעיר הגדולה גרנדה רבתי עם שרתי במדינות,ובחזקתו וגובה לבו חלף רוח ויאשם,זו כחו לאלוהיו,ויאמר עשו בלבו,במה אתרצה לאלוהי, המאזרני חיל למלחמה, במה אקדם לקוני, אשר נתן את העיר הזאת בידי, אם לא בהכניס תחת כנפיו העם ההולכים בחשך, שה פזורה
ישראל, ולהשיב לדתו ואמונתו הבת השובבה, או להשליכם אל ארץ אחרת מעל פני, לא ישבו עוד בארצי ולא יכונו לנגד עיני. ולכן יצא דבר המלך ודתו כדת מדי ופרס, וכרוזא קורא בחיל:

"לכון אמרין,כל משפחות בית ישראל, כי תעברו במים
ותתפללו ותסגדון לאלוהי הגויים, טוב הארץ תאכלו כמוני היום ותשבו ותסחרוה! ואם תמאנו ומריתם ושם אלוהי לא תזכירו, קומו צאו מתוך עמי,מארצות ספרד ומסיציליה,מיורקה וסרדיניה אשר תחת ממשלתי,ובמשלש חודשים(בעוד שלשה) חודשים לא תשאר פרסה מכל אשר יקרא בשם יעקב ובשם ישראל יכנה בכל מדינות מלכותי. בעת היותי אני שם בחצר בית המלך יגעתי בקראי, נחר גרוני,דברתי אל המלך פעמים שלש, במו פי אתחנן לו לאמור:" הושיעה המלך, למה תעשה כה לעבדיך?

הרבה עלי מוהר ומתן, וכל אשר לאיש איש מבית ישראל יתן בעד ארצו". קראתי למאהבי, רואי פני המלך, לבקש על עמי,ורוזנים נוסדו יחד לדבר אל המלך בכל עוז להשיב ספרי האף והחמה ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים לאבדם, וכמו פתן חרש יאטם אזנו,לא ישוב מפני כל, והמלכה עומדת על ימינו לשטנו, הטתהו ברב לקחה לעשות מעשהו החל וגמור. יגענו לא הונח לנו. לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז"...לאחר כל הסבל והנדודים כשרבי יצחק אברבנאל בראש אחיו הגולים להיות יחד עמם בצרה.

הגיע רבי יצחק למדינת נאפולי וגם שם שימש כיועץ המלך. בעת שפלשו הצרפתים לנאפולי ברח עם המלך למדינת סיציליה ומשם לאי קורפו. לאחר תקופה קצרה שב לעיר מונופולי שבמדינת נאפולי. בשנת רס"ג(1503) הגיע לויניציה והתגורר אצל בנו רבי יוסף,שם גם כתב את שאר חיבוריו הרבים, שהצטיינו בשפה מליצית ובחריפות רבה.

Under Leadership of Rabbi Pinto Yeoshiau Shlita | haravpinto.com function